שיתוף סיפור אימא מתרומת הביצית של כ'

אני כ' אמא של ש' בת 4.5, בת 43 עוד 5 ימים :)

1. איך הרגשת לגבי תרומת ביצית לפני שהחלטת ללכת על זה?

 לפני שהלכתי לתרומת ביצית הייתי קצת מהוססת, חששתי מהשונות במראה החיצוני. לקח בדיוק יומיים עד שהבנתי כמה זה זניח לעומת הפלא שביצירת חיים.

בכל פעם שאלתי את הרופאים אם הגיע הזמן להתקדם ולנסות מסלול אחר, תמיד נעניתי בשלילה עד הטיפול האחרון בו היה עובר אחד וביום ההחזרה לא שרד וחזרתי כלעומת שבאתי.
ובאתי מרחוק עד לתל אביב בכל פעם!

מנהל המחלקה לקח אותי לחדרו ובישר לי: אין לנו יותר שפנים להוציא מהכובע. אין טעם להמשיך . עליך לפנות לתרומת ביצית. הלם, כעס, אכזבה, עצב, תחושה שאת הפעולה הבסיסית שכל חתולה ברחוב עושה אינני יכולה לעשות. פרידה מפנטזיה. ההורים מאוד תמכו ועזרו נפשית.

2. מה עזר לך להחליט ללכת לתרומת ביצית?

ההורים שלי וחברות קרובות מאוד תמכו במסלול הזה. בנוסף, הידיעה שזו הדרך שבה אוכל להיות אמא הובילה אותי, חשבתי על הפרס בקצה המערכה.

הבנתי שהמטרה הסופית היא ילדה/ה ומה זה משנה אם אנחנו חולקים את אותה הגנטיקה?
ובכלל, מי שישמע איזו גנטיקה מדהימה יש לי.....   :)

שינסתי מותניים וקבעתי פגישה אצל רופא מלווה. הכל הלך מאוד מהר ובהחזרה השנייה נקלטתי.

התחושה היתה עילאית, הייתי בעננים ומאותה השניה - פשוט לא זכרתי ולא התייחסתי לעובדה שזו תרומת ביצית.

3. איך הרגשת כשנולד לך הילד/ה מתרומת ביצית?

כשהילדה נולדה הרגשתי שסוף סוף הדברים כפי שהם אמורים להיות. הלב התמלא בהאבה אינסופית ובהבנה ותחושה שהילדה הזו היא שלי! רק שלי!

הלידה היתה מהממת, פיצוי על כל השנים הקשות. קיבלתי ילדה בלונדינית עם עיניים כחולות שיודעת מגיל קטן שהשמש נישקה אותה בראשה ולכן היא בלונדינית עם שיער בצבע שמש.
לאורך הזמן גיליתי שהילדה יותר דומה לי ממה שחשבתי. לטוב ולרע ;)  המון אנשים טוענים שהיא דומה לי ולאבא שלי. יאללה בכייף.

4. כמה טיפולים עברת וכמה זמן עבר לפני שפנית לתרומת ביצית?

עברתי 17 טיפולים במשך 4 שנים עד שעברתי למסלול תרומת ביצית.

בגיל 34 החלטתי להביא ילד לבד, לא רציתי לחכות לניסים והחלטתי ליצור אותם בעצמי, אם לא בן זוג אז לפחות ילד. על זה לא הייתי מוכנה לוותר.
עשיתי בדיקות, גנטיקה, בחרתי תורם שדומה לי בצבעים (אני ברונטית עם עינים חומות) ויצאתי לדרך, על פניו אני בריאה לחלוטין, חשבתי שטיפול או שניים והופ הריון.
אז לא..... 7 הזרעות, 10 הפריות....  4 שנים ,ב כל פעם תגובות חמורות להשפעת ההורמונים, גירוי יתר, ציסטות, הקאות ובחילות מההרדמה ועדיין, אין הריון.


5. במחשבה לאחור, האם את מתחרטת שלא ניגשת לתרומת ביצית מוקדם יותר?

אכן, הלוואי שהייתי הולכת לזה מוקדם יותר, פחות סבל נפשי וגופני ואולי היו לי כוחות לחשוב ולנסות להביא ילד נוסף.

זו היתה ההחלטה הכי חכמה שלקחתי בחיי והלוואי שהייתי לוקחת אותה מוקדם יותר, הייתי הופכת לאמא יותר מוקדם אבל הכל קורה לטובה ובורכתי בקסם של ילדה. המתנה שלי שי לי.